משה נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

תובעת בת"ק 35694-01-10

שעיבי אסתר

נגד

נתבעים בת"ק 35694-01-10

אזרד משה

פסק דין

בפניי שתי תביעות שאוחדו על פי החלטת כב' הנשיא השופט אהוד רקם, שעניינן תאונת דרכים שאירעה ביום 22.10.2009 ברח' הפלוגות בקריית חיים (להלן: "התאונה").

התובע בתיק 18102-11-09, אזרד משה (להלן "משה"), טען כי הוא נסע בנסיעה ישרה ואיטית, בכביש חד סטרי, בו רכבים חנו משני הצדדים, כאשר רכבו של הנתבע מס' 2, דוד בן אבו, שהיה נהוג ע"י הנתבעת מס' 3, שעיבי אסתר (להלן "אסתר") חנה בצידו השמאלי של הכביש. עפ"י הנטען, התאונה אירעה כאשר אסתר "החלה בנסיעה תוך כדי יציאה מחניה ומבלי לתת תשומת לב למתרחש בכביש ופגעה ברכב התובע".

במקביל נטען בתביעה בת"ק 35694-01-10, שהוגש ע"י אסתר, כי משה פגע ברכבה עת ישבה בתוך הרכב וטרם התניעה אותו, וגרם נזקים בחלקו הקדמי שמאלי של הרכב.

שמעתי את הנהגים המעורבים בתאונה ביום 28.6.2010 ועוד בטרם יאוחדו התביעות, כאשר מתן פסה"ד נדחה עד לאחר הגשת תמונות צבעוניות לרכב של אסתר. ביני לביני, הוחלט ע"י כב' הנשיא על איחוד התביעות. מאחר ובתביעה שהוגשה ע"י אסתר (התביעה המאוחרת), לא הוגש כתב הגנה ולא היתה הוכחה בדבר המצאת כתב התביעה לידיו של משה, מצאתי לקבוע דיון נוסף לשמעית הצדדים (להלן "הדיון השני").

שמעתי את שני הנהגים, וכל אחד מהם הדגים לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה. עיינתי בכל המסמכים שהוגשו לביהמ"ש ובכלל זה בחוות דעת שמאי שהגישו הצדדים, בתמונות שצולמו במקום התאונה ותמונות הרכבים המעורבים בתאונה.

בדיון הראשון, חזר משה על גירסתו בכתב התביעה, וטען כי אסתר יצאה מחנייה ופגעה ברכבו בקצה של הדלת ובכנף של הגלגל. לגבי הנזקים ברכבו העיד כי "הרכב שלי בקצה היה נקי לגמרי. הפגוש הקדמי שלי לא נפגע... יכול להיות שהפגוש יצא החוצה, אני לא יודע". לגבי הנזקים ברכבה של אסתר, טען כי לא הבחין בנזקים שנגרמו לרכבב כתוצאה מהתאונה.

בדיון השני, העיד משה כי "היא יצאה, פגעה בי בצד שמאל, איפה שהדלת ומשכה עד הכנף. היא גם פגעה בפגוש הקדמי ונעמדה" והדגיש כי "היא נכנסה בי בדלת של רכבי, בצד שלי והמשיכה מכה מתחת לגלגל ועד הכנף הקדמית ונעצרה".

בהמשך עדותו הוסיף כי לאחר שרכבו נפגע, הוא עצר במקום אבל רכבה של אסתר המשיך להתקדם.

במענה לשאלות נציג חברת הביטוח "שומרה", לגבי הפגיעה בפגוש הקדמי וטענתו הדיון הראשון כי זה לא נפגע כלל, השיב משה כי השמאי הוא זה שהחליט כי הפגוש ניזוק.

מנגד, העידה אסתר כי היא מתגוררת בסמוך למקום התאונה וכי בעת התרחשותה, רכבה היה כבוי ו'לא זז ממקומו'. בדיון הראשון העידה כך: "נכנסתי לרכב ורציתי לצאת אבל טרם התנעתי, ואז הרגשתי מכה וכל החלק של הדלתות הימני השתפשף... יש גירוד ברכב שלי מעל הגלגל האחורי, כל הדלתות עד הסוף לאורך כל צד ימין".

בדיון השני הסבירה כי מדובר בכביש צר. לגבי גרסתה בכתב התביעה לפיה משה יצא מחניה, הסבירה כי במקום ישנם רכבים חונים ואין היא יודעת אם הוא יצא ממקום חניה או לא.

אסתר הגישה חוות דעת שמאי מטעמה שפירט נזקים בכנף קדמית ימנית, פגוש קדמי, דלת קדמית ימנית וצלחת קישוט לגלגל קדמי ימני. תמונות רכבה של הנתבעת, מעידות על מעיכה קלה בשני צידיה של צלחת הקישוט של הגלגל הימני הקדמי וסימני גירוד בחלק הימני של הרכב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על מצורפיהם, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, ולאחר שבחנתי היטב את תמונות הרכבים שצולמו לאחר התאונה, מצאתי לקבל את גרסתה של אסתר על פני זו של משה. אנמק :

הצדדים אינם חלוקים ביניהם בנוגע למועד התאונה ומיקומה; כאמור, קיימת מחלוקת לגבי נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה. משה טען כי אסתר יצאה מחניה ופגעה ברכבו, ואחרונה זו טענה כי הוא פגע ברכבה עת ישבה בתוך הרכב כשהוא היה במצב של חניה מקבילה למדרכה וכשהמנוע כבוי.